סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע כי בית הדין לתעבורה רשאי בין היתר לפסוק עונש מאסר של שנתיים על נהג אשר נוהג תחת השפעת אלכוהול.
נהג אשר נעצר על ידי שוטר, ונחשד בנהיגה בשכרות, מבצע באופן מידי בדיקת נשיפון אשר לא קבילה בבית דין לתעבורה ונועדה לבחון האם על השוטר להמשיך ולבצע בדיקת ינשוף. במידה ותוצאת הנשיפון יוצאת חיובית, השוטר יבקש פרטי זיהוי, ישגיח על הנהג ויבקש מהנהג לבצע בדיקת מאפיינים, אשר כולל בין היתר:
- הליכה על קו ישר כאשר הידיים פתוחות לצדדים.
- הבאת האצבע לאף.
- התרשמות כללית של השוטר מדיבורו והתנהגותו של הנהג החשוד.
חשוב לציין כי אין חובה חוקית לשתף פעולה עם בדיקת המאפיינים, והנהג יכול לבחור שלא לבצע בדיקות אלו.
רמת אלכוהול
לאחר מכן, יבקש השוטר לבצע בדיקת ינשוף, כאשר ריכוז האלכוהול המפליל על פי תקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ״א-1961 עולה על אחד מאלה כתלוי בסוג הבדיקה (ינשוף או דגימת דם):
- 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, כאשר בפרשת עוזרי נקבעה הלכה לפיה נדרשת תוצאה של 290 מיקרוגרם והיא ההלכה הקובעת.
- 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם (בבדיקת דם כמובן).
יש לשים לב כי בשל הרגישות והמסוכנות המוגברת, סעיף 64ב(3א) לפקודת התעבורה קבע כי כאשר מדובר בנהג חדש, או נהג צעיר (מי שטרם מלאו לו 24 שנים), או נהג ברכב מסחרי אשר רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם, או בנהג ברכב ציבורי הרי שמדדי ריכוז האלכוהול המפלילים עומדים על:
- 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף (בבדיקת ינשוף).
- 10 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם (בבדיקת דם).
חשוב לציין כי סעיף 64ד(א) קובע כי נהג המסרב לבדיקת שכרות, יראו אותו כמי שנהג תחת השפעת אלכוהול.
נהיגה בשכרות היא מכת מדינה וסיכון ממשי לציבור, ולכן מערכת המשפט מטפלת בה בחומרה רבה.
נהג המואשם בנהיגה בשכרות, מזומן לשימוע, אשר ברוב המוחלט של הפעמים מסתיים בצורה לא טובה עבור הנהג.
כמו כן, במהלך משפט בגין נהיגה בשכרות, נלקח בחשבון עברו התעבורתי של הנהג ויכול לפעול לרעתו, בדמות של פסילת רישיון נהיגה לתקופת מינימום של עשר שנים כמפורט בסעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה.
משרדנו בעל ידע רב בתחום, ואנו עומדים לרשותכם לכל התייעצות וטיפול.
